הופכים את השאלה. במקום לשאול “מה התא הזה יכול להיות?”, שואלים “לאן הספרה הזו יכולה ללכת בתוך אזור אחד?”
אם הספרה 2 יכולה לשבת רק בתא ריק אחד של שורה, עמודה או ריבוע, היא חייבת ללכת לשם — גם אם בתא הזה עדיין מופיעים סימוני עיפרון אחרים. הספרה *הסתתרה* בין הרעש.
למה זה עובד
כל אזור צריך כל ספרה מ־1 עד 9 בדיוק פעם אחת. לכן הספרה D חייבת להופיע איפשהו באזור.
אם D חסומה בכל התאים הריקים חוץ מאחד (על ידי D אחרות בקווים חוצים, או על ידי תאים מלאים), התא האחרון הוא המקום היחיד שנשאר לפרוע את החוב. מועמדים אחרים בתא הזה לא משנים — ל־D אין לאן עוד ללכת.
זה נקרא גם סימון צולב: מוחקים תאים שרואים D קיימת עד שנשאר רק חור אחד. רוב החידות הקלות בנויות בעיקר מיחידים נסתרים.
איך לזהות
כדאי לבדוק קודם ריבועים, ואז שורות ועמודות. חיתוך של ריבוע וקו הוא שלושה תאים; חיתוך של קו וקו הוא תא אחד — ריבועים שוללים מרחב מהר יותר.
הדגמה
נזכרים בשני הכללים: כל אזור צריך את המספרים 1–9, ואותה ספרה לא יכולה להופיע פעמיים באזור.
מסתכלים על האזור המוצלל ובוחרים ספרה — כאן 2. הספרה הזו חייבת לגור איפשהו באזור.
באילו תאים ריקים עוד מותר לשים 2? כל תא שכבר רואה 2 בשורה או בעמודה שלו — חסום. המרחב האפשרי מצטמצם עוד…
…ועוד, כשמוחקים עוד תאים חסומים… עד שנשאר בדיוק תא אחד. זה יחיד נסתר (סימון צולב).
מציבים שם 2. גם אם בתא היו רשומים מועמדים אחרים, ל־2 לא היה בית אחר באזור — לכן זה חייב להיות התא הזה.
דוגמה 1
בוחרים אזור וספרה ושואלים: לאן הספרה הזו עוד יכולה ללכת? עדיף להתחיל בריבועים.
באזור הזה, 3 מתאימה רק לתא ריק אחד.
מציבים שם 3. האזור עדיין היה חייב את הספרה הזו, ונשאר רק מקום אחד.
דוגמה 2
בוחרים אזור וספרה ושואלים: לאן הספרה הזו עוד יכולה ללכת? עדיף להתחיל בריבועים.
באזור הזה, 6 מתאימה רק לתא ריק אחד.
מציבים שם 6. האזור עדיין היה חייב את הספרה הזו, ונשאר רק מקום אחד.